<h1>פסקי הרי"ד — עירובין</h1>
<h2>דף לג.</h2>
[עירובין ק"ד ע"ב] מתני'. שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמיינו, שלא להשהות את הטומאה, דברי ר' יוחנן בן ברוקה. ר' יהוד' אומ' בצבת שלעץ, שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אתו, מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח, דברי ר' שמע' בן ננס. ר' עקיב' אומ' ממקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו, ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. ר' שמע' או' מקום שהתירו לך חכמ', משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות. פי' כהן מוציאו בהמיינו ולא חיישי' לטילטול, שאין שבות במקדש, ואע"ג דמטמא לאבניטו שהוא קודש, הכי עדיף שלא לשהות את הטומאה בעזרה לחזר אחר צבת שלעץ, ואע"ג דבמדינה נמי שרי כדאמרי' במשילין פירות [ביצה ל"ו ע"ב] ההוא עכברא דאשתכח באספרפוקי דרב אשי אמ' להו נקטוה לצוציתה, התם משום דהוי כגרף שלרעי וכל דבר שיש בו מיאוס אינו אסור משום מוקצה, אבל מיהו דווקא בבית שמשתמש בו שאם לא יוציאנו מצטער, אבל אם היה במקום שאינו משתמש בו אסור הוא, דמוקצה הוא כיון שאינו צריך לו, והכא נמי בעזרה מה צורך לו לעמוד שם אין להתירו משום גרף שלרעי ואינו מתכוין אלא לטהר את העזרה ואי לאו שאין שבות במקדש היה אסור לטרוח ולטלטל שלא לצורך.
[עירובין ק"ד ע"ב] מהיכן מוציאין אותו, מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח. שהוא לפני השכינה לפני הפתח, אבל מכל העזרה אין מוציאין אותו בשבת עד מוצאי שבת. ור' עקיב' היה אומ' מכל מקום שחייבין על זדונו כרת, דהיינו כל העזרה הנקראת מחנה שכינה משערי ניקנור ולפנים, שהיא אורך קפ"ז על רוחב קל"ה אמות משם מוציאין אתו בשבת. ושאר כל המקומות, כגון בעזרת נשים או הר הבית כופין עליו פסכתר. היא קערה גדולה קערותיו תר' פסכתרייתי'.
